אבני דרך

הקדמה

כפי שציינתי ב"אני מאמין" אני מהאסכולה הדוגלת בהתפתחות הילד דרך כל אבני הדרך ההתפתחותיות על פי סדרן התקין. בתהליך התפתחות זה מעורב תהליך למידה בו התינוק לומד כיצד לשלוט על גופו באופן עצמאי דרך פתרון בעיות ולמידה מוטורית. כל אבן דרך שהושגה, מהוה בסיס להתפתחות אבן הדרך הבאה וכך נבנית סכימת גוף בריאה ותקינה. התינוק לומד לשלוט על כל מפרקי ושרירי גופו מתחילת טווח התנועה ועד סופו, כשהחשוב מכל הינו טווח האמצע. התפתחות שליטה זו מקנה לתינוק את פתרון הבעיות בהתמודדותו עם כוח הכובד ובכך משפרת את יכולתו לנוע כנגד ועם כוח זה.
למידה מוטורית זו הינה קשה ומאתגרת ולכן לעיתים מלווה בבכי...(מכאן ניתן להבין את בכי התינוקות בטיפולי הפיזיותרפיה). בכי זה הינו דו שיח בין התינוק למטפל בו, שכן התינוק חושש מהתמודדות כנגד כוח הכובד. ככל שגיל התינוק עולה והוא "דילג" על אבן דרך הפחד שלו ממנחים מסוימים, כגון: שכיבה על הבטן, עלייה על אמות, עמידת שש, עמידת ברכיים וכל מנח שדורש התמודדות עם כוח הכובד, עולה (לכן קשה להשכיב תינוק בן חצי שנה על הבטן לאחר שלא חווה זאת קודם).
התפתחות תקינה מתחילה משכיבה על הבטן!
לכן ישנה חשיבות מרובה להשכיב את התינוק על הבטן במרבית שעות היום( בשעות הלילה יש לפעול בהתאם להוראת הרופאים/ משרד הבריאות ולהשכיב את התינוק על הגב). שעות ערות של תינוק עד גיל 3 חודשים נראות יותר כמו שינה אך יש שעות ערות רבות בהן המח רושם כל תנועה ולו הקלה והקטנה ביותר ומתחיל באיסוף "מאגר נתונים" מוטורי כנגד כוח הכובד.
חשוב לציין כי עם הולדת התינוק הוא יודע היטב כי עליו להגיע ממצב שכיבה מאוזן למצב עמידה והליכה זקופה/ אנכית למישור. בממוצע תינוק רגיל מגיע לעמידה והליכה (עצמאית) בסביבות גיל שנה. ישנם מקרים של קיצורי דרך ודילוג על שלבים, שעלולים לגרום מאוחר יותר לאיחורים בשטחים התפתחותיים אחרים . מכאן ההמלצה לא להושיב תינוק לפני שלמד לשבת לבד וכן לא להעמידו שכן חשובה מאוד הלמידה המוטורית העצמאית בה התינוק מתנסה במעבר ממנח למנח ובפתרון בעיות בדרך להשגת השליטה על טווח התנועה.

אודות מיכל